<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף ה:</h2>
סתם משנה שנינו כל היוצא מן הנקרא טמא טמא ומן הטהור טהור הילכך פרה שילדה כמין סוס או חמור מותר וסוסיא שילדה כמין פרה אסורה, אבל דג טהור שבלע דג טמא אסור ודג טהור הנמצא במעי דג טמא מותר, כדאמר רב אשי בפרק קמא דבכורות (ז' ב') שאין דגים משריצים אלא במינן ואם כן ודאי בלעו.
<h2>דף ו:</h2>
כל המאכל היוצא [מאחד] מן המינין האסורין שלוקה על אכילתן הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה טמאין וביצי עוף ודג הטמא[ים] (רמב"ם מאכ"א פ"ג הל' א') כמו שיתבאר, אמר חזקיה בפרק אלו טריפות (חולין ס"ד ב') מנין (לביצה) [לביצת] טמאה שהיא אסורה שנאמר (ויקרא י"א ט"ז) ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא זו היא ביצתה, ואומר הרי"ץ (שם ס"ד א' תד"ה שאם) שמן הדין אפילו ביצת עוף טהור אסורה כאבר מן החי שלא מצינו דבר הבא מן החי שיהא מותר, והתירה הכתוב בפרשת שלוח הקן שדורש שם (חולין ק"מ א') ואת הבנים תקח לך, בראויין לך כגון ביצים טהורים, פרט לעוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא שאין הבנים [נ"א הבצים] ראויין לך אלא לכלביך, והיתר זה חידוש הילכך היה לנו לומר שגם ביצי עוף טמא יהיו מותרין לכך הוצרך הפסוק לאסור ביצה טמאה, ובעניין זה אומר בפרק קמא דבכורות (ו' ב') שדורש שם הגמל הגמל לאסור חלב בהמה טמאה ואומר שם שצריך הפסוק לאסור מפני שמן הדין אפילו חלב בהמה טהורה אסור שלא מצינו דבר הבא מן החי שיהא מותר והתירתו תורה שנאמר זבת חלב ודבש, הילכך אפילו של בהמה טמאה נמי יהא מותר הואיל וההיתר חידוש הוא לכך צריך הגמל הגמל לאסור חלבו. ואף על פי שיש עתה שני דברים הבאים מן החי דמותרין, החלב והביצים, מ"מ נחשבים חידוש מפני שאין שניהן באין מן החי בעניין אחד (שט"מ בכורות ו' ב' אות א').
<h2>דף ז:</h2>
תניא בפרק קמא דבכורות (ז' ב') מפני מה אמרו דבש דבורים מותר והרי הוא יוצא מן הטמא מפני שאינו מתמצית גופן, אלא כונסין אותו מכל העשבים בתוך פיהן ומקיאות אותו בכורת בימות החמה כדי שימצאו אותן לאכול ממנו בימות הגשמים (ע"פ לשון רמב"ם מאכ"א פ"ג הל' ג'), ומטעם זה היה ראוי להתיר אף דבש הצרעים וכן פוסק רבינו יעקב (בספר הישר חידושים סי' תקל"א) מדתנן סתם משנה במסכת מכשירין (פ"ו מ"ד) דבש הצרעין טהור ומותר באכילה, אבל רבינו יצחק בן אחותו פוסק שהוא אסור כרבי יעקב שאוסרו שם בברייתא (ז' ב') אף על פי שמתיר דבש דבורים מגזירת הכתוב שנאמר את זה לא תאכלו מכל שרץ העוף אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ואי זה זה דבש דבורים, אף על פי כן אוסר דבש הצרעין שאינו בכלל ההיתר מפני שאינו נקרא דבש סתם כדבש דבורים אלא יש לו שם לווי שנקרא דבש הצרעים ונקרא שם הטמא עליהן (ע"פ יראים סי' ס"ט), וכן סובר שם רב ששת כרבי יעקב שאין דבש דבורים מותר אלא מגזירת הכתוב שהיה ראוי לאוסרו הואיל והיה בתוך גופו של טמא. דבש דבורים אף על פי שגופי השרצים של דבורים שהם אסורים מעורבים (על) [עם] הדבש וכשמפרישין הדבש מהם מחמין אותם ומרתיחין אותן אין לחוש דקיימא לן נותן טעם לפגם מותר, ועוד שהדבורים הם כנבלה סרוחה מעיקרא שמותר אליבא דמאן דאמר נמי נותן טעם לפגם אסור כדאיתא במסכת עבודה זרה (ס"ח א') (יראים שם).
<h2>דף מג:</h2>
אמר רב בנדה פרק המפלת (כ"ד א'), בהמה טהורה שילדה או שנמצאה בה ברייה שיש לה שני גבים ושני שדראות אסורה באכילה, והלכה כרב באיסורי, וזו היא השסועה שנאסרה בתורה שנאמר את זה לא תאכלו וגומר השסועה, כך קבלו רבותינו בפרק אלו טריפות (חולין ס' ב') מפי השמועה שזו היא בריה שנולדה שסועה לשתי בהמות (ע"פ לשון רמב"ם מאכ"א פ"א הל' ו' ע"ש ובכס"מ).
